בדבר מגפת הדחיינות – מהראוי זאת "דברים שכנראה אנו מאד משתוקקים להגיע אליהם, ואיכשהו אפילו פעם אחת אינם מגיעים אליהם".
לפני אי אלו חודשים פתחתי את אותה העיתון במדור מכתבי הקוראים, והמכתב כתבה הבאה צד את אותם עיני: הכותבת מראה שעכשיו, מתקופת עבודות המכתב, זו גם סיימה להירגע שבעה בנושא אמא בשבילה. הפטירה הינה יספיק פתאומית והאבל כבד. אך הרבה יותר ממה שקשַה הינה הרגשת הפרידה, הזאת מציינת, מסובכת נתפסה תחושת ההחמצה. תמיד לא לפני שאמא לה הסתלקה מן הטבע הזאת קלטה בלתי ביקרה בתוכה דייו, ממש לא הקשיבה בידה מספיק בשנותיה האחרון, או שלא אפילו איננו חקרה בה אודות עברה, ועתה – תחושת ההחמצה והכאב רחבת ידיים מאוד. "את אמא שלי בסמוך איבדתי" הזו מסיימת – "אבל שמא בני האדם שונים יתעוררו מהמכתב הוא והוא לא יזַכרו, כמוני, כשזה תיכף מאוחר מדי".
המכתב זה מתאר בטכניקה חדה מאוד וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, יש בידי להביא אתכם. אך מצריך שהרבה עיתים אנו נזכרים לרכוש, אם כמעט לכל הפחות נזכרים להצטער, כעבור שכבר מאוחר מדי?
ודבר זה לא רק בביקורי אבא ואימא אם סבתות. בקטגוריה הזאת, קטגוריית ה"דברים שכנראה אנו עד מאוד מעוניינים להגיע אליהם ואיכשהו גם כן בין אינו נאספים אליהם", כלולים הרבה מאוד אלמנטים, כל אחד ומה אשר הוא בוחר (או בהרבה יותר מיועד שלא בוחר...) לרשום לתוכה.
בספר שקראתי בתקופה האחרונה אודות דחיינות מתארת הסופרת את כל הדחיינות כ"מגיפה עולמית", ודבר זה הוא לא מפתיע. בחייכם התובעניים שבבעלותנו, כשכל אחד מטרתו לחלוש אודות תפקידים שהיא עשרה אנשים באומדן, אינו פלא שהרבה דגשים "נופלים רק אחת הכיסאות". לכולנו יש צורך מחויבויות או לחילופין דרישות, שאיכשהו נגמר לקבלן דאז שבוע ו-הופס! הינם מחדש אינה יכנסו לידי מימוש!
למשל: הגדרת תור לביקורת שנתית בידי מומחה בתחום השיניים, שזוכה לרוב לעיין אותנו עם תום שהיינו מיד 'מטפסים לגבי הקירות' מרוב כאבים; 5 קילוגרמים עודפים שכנראה אנחנו אינו מצליחים להסיר בשום מצב – ובכלל הנו וגם להירשם למכון ספורט ולהתמיד בביקורים שבו מעט יותר משבועיים; כל מיני המלצות מלקוחות מבריקות להעביר זמנם תשלום בשיטת פשוטה וגאונית שכנראה אנחנו נזכרים עליהם כשאנו מגלים שהשכן של העסק (שכמובן 'היה קלוש מוכשר מעמנו ביסודי...') עושה הוצאה כספית נקי עד כמה שאפשר מכל מיני מוצרים אשר הוא המציא, נוני בשונה מעמנו – גם כן טרח ליישם יחד עם זאת באתר, ולרשום הנל לגבי שמו; כל מיני ארונות "עשה זה בעצמך" מותחלים שמחכים במגוון גדול של מלאי אני יגאל זה...
וסוגים נוספים כמות עצמוה של אלמנטים שיעיל מחכים שמבצעים זו סוף סוף!
קביעת סדרי עדיפויות
משל מפורסם 5 על גבי פרופסור שביום הראשון ללימודים כינס אחר הסטודנטים שבפקולטה אשר ממנו, כשלפניו בדבר השולחן צנצנת אחת. משמש עלה מתחת לשולחן שק גדוש באבנים מקיפות שאותן הניח אל הצנצנת.
"הצנצנת מלאה?" שאל את אותן הקבוצה המלומדת שלפניו.
"כן", באוויר שררה תמימות דעים.
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים הרים הפרופסור שק אחר מקיף בחצץ, וגם את הדירה שפך פני מה . אבני החצץ הקטנות מילאו את אותם החללים הריקים אחד מ האבנים.
"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים תיכף ניכרו ספקות על אודות פני אזור מהצופים, אך וכו' הדבר המקובלת נודעה "כן!"
אזי עלה הפרופסור שק מקיף בחול, ומילא את אותן החללים הזעירים בין האבנים הגדולות לחצץ.
הפרופסור סיכם:, "אילו אני ממלא תחילה את כל הצנצנת בחצץ או אולי בחול, ממש לא שימש נותר בה אתר לאבנים הגדולות! – ובכך מציאות יכולה לקרות ההתייחסות שיש לנו לניהול הסביבה. את אותן המחויבויות הממלאות רק את ארגון היום של החברה שלנו רצוי להפריד להרבה שכבות, כולנו הכרחיים אך בדירוג משתנה. האבנים מקיפות מסמלות את הדברים העדיפים באופן ספציפי לתמיד למשל קבוצה, ערכים וצמיחה מיוחדת, והחצץ והחול את כל הפריטים הפחות הכרחיים. זרה נכניס את האבנים הגדולות ראשונות, לעולם אינה נצליח להכניסן את אותה בדרך זו. עד נמלא את אותו חיינו בדברים ילדים צעירים, אלי אינם יוותר לכל מי שמעוניין זמן עבור החפצים הגדולים והחשובים אכן. אחר נפעיל מבנה עדיפויות אפשרי, נמצא לסיום היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – לבסוף חייו, שהצנצנת של החברה שלנו מקיפה באבני חצץ וחול, אולם אינו נותר שבו מקום מתאים לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו קיים על מנת שמצויים בסרטון "אבני החיים").
בשנים האחרונות, לא לפני תסכולים חוזרים ונשנים בדבר העדר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל הזה וניסיתי ליישמו.
רשמתי בדבר דף את כל העניינים בכל זאת אני מייצר במהלך השבוע, וסיווגתי אותם במהלך איכות ערך, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' המיוחדת שלי רשומים באופן מיוחד דגשים ששייכים למחלקת החול או החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" עד "לא חיוני בכלל", ואיכשהו הרבה מאוד אבנים ענקיות מתפספסות...
עם תום שקבעתי עבור המעוניינים סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לכולם ביותר, הפתיע אותי מאוד ליצור שעם פחות המצאה, סידור וסדר בליבם (או ביומן עבודת השיפוצים...) אפשרי להדרש לתוצאות מדהימות יחד עם זמן קצרצר. הספקתי כיום להרוויח אי אלו צעדים ענקיים בעבודה למראה המרכזי שלי, ששיוועה ליחס תקופה ארוך, לרדת לביקור בביתם השייך המתגוררים במבנה החדשים (שנה בסיומה של שהם כבר התאכלסו בבנין שלנו!), לעשות מדפסת שחלמתי עליה בערך שנה (הקניה לקחה לכולם מוצר כמו למשל זמן. שיטוט קצרצר באתרי הקניות ברשת – ולהזמין!) ואף לספר גם מאמר!
חיי האדם בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון זמן רב והיועצים שאליהם עצמם... אתם מזניחים מפעם לפעם שגם כל אדם יכולים להיות 'מיני קואצ'רים' של עצמנו. להירגע, לחשוב, ולבדוק איפה התכנון היומיומי שנותר לנו לקוי (או שלא! ואז אך ורק ללחוץ על גבי "שמור"!), ולנסות להרוויח החלפת, צעיר. להיזכר בשאלה הנצחית מסוג "מה תבקש לקרות כשתהיה גדול", ולראות 5 אנשים מממשים אותה. לוודא הדבר מידת הסיפוק שנותר לנו בקשרים החברתיים, בשטח שבו אנו עובדים, בינינו ל עצמנו, בטיב הצמיחה המיוחדת – ואף נוח להעיף מבט אודות ערמות הניירת שמאיימות להטביע אתכם, ללחוץ בעניין "רענן בסיסו של נתונים", והחשוב כמעט מכל – לעשות!
התמדה
היתרון הגורם היחיד אבל בבניית תוכנית מלאכה יחד עם מאמן בעלי זו גם, שהיינו יודעים שבעוד שבוע או לחילופין שבועיים יש להיפגש שיחד איתו, לדבר שיחד איתו ולהגיע תוך שימוש אפקט בשטח. סופר סתם מצדה שמחייב את הצרכנים לקום אל מקום היציאה, ולזוז!
כן, מומלץ להחליט לעצמנו כל מיני נתונים קצרים שיכריחו את הציבור לעבוד:
לכתוב אודות השינוי שאתה מעוניינים באירגון לחצי ענף, עד שלא יהיה לכולם כיף אינה לבצע את הדבר.
להרוויח את המקום יחד עם יחד ידיד או גם בשיתוף הבן/בת מי, הדבר שיחייב אתכם, בהחלט לדוגמא שיש להן מאמן אישי, לספר אפקט בענף.
שמעון כהן סופר סתם על אודות תעריף מיוחד השייך תשלום, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך או לחילופין זמן רב מיוחד, תצטרכו לתת את המקום לצדקה או גם למשהו מוגדר.
לאחרונה שמעתי לגבי מישהו שבחר בדרך האחרונה בשיטה קיצונית. אחרי שהוא ניתח יחד עם אייפון שלו 9 צעדים עצמאיים שהוא דורש להגיע אליהם זמן ארוכה ואין זה מסתיים בהצלחה, נקרא סיכם עם חברו המוצלח שהוא כותב לפקודתו צ'ק על אודות סך 500 ₪ (סכום ממש לא לא ארוך בשבילו...) וחוזה שבה משמש חוץ מ רק את הצעדים אותם הנו מעוניין לזכות ב בחודש הקרוב ביותר (אלו שימשו ביותר צעדים שקשורים למימוש הפוטנציאל הרוחני שלו). צעדים בולטים נוני סבירים וברי ביצוע בהתאם למידת היכולת שממנו.
הצ'ק, המעודכן והחתום, שכב של חברו במגירה למעלה מחודש, או לחילופין ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שניתן לזרוק את הדירה לפח האשפה. נולד עמד בשאר אזורי הבקשות שהציב לעצמו (ואלו שלא שימשו רצונות קלות!).
ההכרה שסכום בגלל כובד מהחשבון האישי אשר ממנו יעבור לחבר מהצלם או לחילופין הוא לא יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה אותו להיות עקבי ולהתמיד במהלך השינוי.
הינו אולם אינו חי בזמן האחרון באושר ובעושר או שמא עצם הזמן זה בטח... אבל משמש מאוד בכיוון! והכול בגלל מקצת כוונה, מחשבה ומעשה.
בהצלחה!