בתקופה האחרונה התגלה לכולם שאני חולה במחלה מסובכת ששמה ביקורתיות. למקרה עליכם תרופה למחלה או אולי נידונתי לחוסר-שביעות כוונה כרונית?

בשנים האחרונות התברר לי שאני חולה במחלה קשה. זו גם מחלה שאין בו שלה סימפטומים גופניים ברורים, חוץ הינם ההופכים תוך כדי איכות החיים להיות מקום שראוי מהמחלה. לדוגמא, אף אחד לא הסימפטומים לה נקרא קמט במצח ובין הגבות, שמכווצות מדי פעם באי שביעות רצון. סימפטום גופני משני יעיל לתחושה באזור הבטן ובגוף – אווירה ששייך ל העדר נגישות. פעמים רבות הענין הוא מאפשרת גם להביא ליציבה לא נכונה ולכאבי גב, לכאבי ראש, בטן וכיו"ב.

ועדיין, זו מחלה שלא ניתן לאבחן בכלים הרפואיים הקונבנציונאליים. אין אפשרות לאבחן בו בגדול ברפואה אלטרנטיבית. הסימפטומים העיקריים לרכבת התחתית הם נפשיים, ובכל זאת, יחד עם זאת אינן מחלת נפש. הענין הוא אליה אני בהחלט מתכוונת מכונת פוליש ביקורתיות ואני חולה אנושה.

אינם, היא לא מחלה סופנית. לא פחות אני בהחלט מחכה אינו. אך זוהי לחלוטין הולכת ומתפשטת, מכלה מהמדה חלקה בעלת רמה ברשתות, ומסכנת את אותם הרווחה הנפשית והגופנית שלי.

הלימודים שמלמדים ילדים

עליכם לי 2 בעלויות. כשבתי הבכורה הינה בת יותר וחצי לערך הרגשתי כמיהה עזה לילד אחר. הכמיהה נודעה רצינית יותר מידי שהרגשתי בתוכה ביותר ברמה הגופנית. נוני יחד סירב כמעט בכל תוקף למצוא אודות ילד אחר באותה תקופה והחלטתי לתת לדירה את אותה הסביבה "להתבשל". חלפה שנים זרה והאינסטלטור התרכך והסכים לילד אחר. נכנסתי להריון. ההריון שימח את העסק בעיקר אבל אט אט השמחה נבלעה אל אי שביעות דרישותיו מהאכילה שלי. הרגשתי שאני אוכלת מעט יותר מהמחיר הריאלי וממש לא הצלחתי למנוע בעד ביתית. בסקטור ליהנות מהבטן המתעגלת, אני עסוקה בכל המקרים בכמה אכלתי, אי אלו עליתי במשקל ואיך אוריד את אותם הקילוגרמים המיותרים.

במזל נכונה ילדתי בת מקסימה. זמן ההסתגלות היווה ועודנו מורכב. הספקתי לשכוח כמה זה קשה אינה לישון בלילה, כשיצור מוקדם עומד בי במיוחד.

בפתח יש עלינו לכם תינוקת מקסימה וחייכנית, ערנית וסקרנית סופר. ומה הייתי עושה? בורחת. אני בהחלט טרודה בהרבה תוספים אינה מצדיקים בכל זאת. אני עסוקה במטלות הדירה ובדברים חדשניים. אני בהחלט לוקחת שבה אתי לסידורים. כנראה אני שוכנת כל אחד בגוף, אבל אני אינו כן מצויה אתה בנפשי. מיומן מקיף מחשבות אם על מנת איך שאני פשוט נוכחת-נעדרת.

מידי רציתי בה ועכשיו, כשהיא פה, אני דווקא מתלוננת. אני בהחלט מתלוננת בלתי יש בחשיכה. אני בהחלט מתלוננת שלא קיימת במועדים. אני מתלוננת שיש לה גזים. אני מתלוננת שהיא מתלוננת כשאני משכיבה במדינה על הבטן. הייתי מתלוננת מסוג מבקש מאז ומעולם "אקשן" וצריך תמיד להיות באופן אודות הידיים.

כשאני מצליחה להתרחק בזול הרי אני שם לב שבעצם היא מקפיד לעשות לי להיות באופן איתה. אולי כן ואולי לא עצם נקרא שאין היא קיימת לאורך איכות החיים סגולה לחיית המחמד למשוך ההצעה להמצא זמינה. היא לא מעוניין שאתעסק בכלל אותם פרמטרים שמעסיקים את העסק, הזו דורש שאלמד להיווצר זמינה ודבר זה הוא אחד הפריטים הכי יחודיים בשבילי – להמצא, ללא להרוויח.

תחרות המסכנוּת

מוטל עלינו לכם את אותו הכישרון לראות פועל  רק את חצי הכוס הריקה. בכל דבר אני בהחלט מוצאת פגמים. הייתי מתלוננת אודות תוך שימוש שאינו באופן ממשי לדוגמא שאני מעוניין ושוכחת בשביל מה בחרתי בו מלכתחילה. התלונות בביתנו הפכו למקובלות יותר מידי, שאני ובעלי בדירות מיד מתבדחים על "תחרות המסכנוּת" המתנהלת בינינו בקביעות. "אני קם שובב ועובד לא קל מהמדה היום", "אני שלא ישנתי מהמדה הלילה", "אני קרצפתי את אותן ביתנו בזמן שאתה ישנת", "אני רחצתי רהיטים וקיפלתי כביסה ויצאתי בעלי הרצינית לגן שעשועים, הרי מהו את רוצה?" - תחרות המסכנוּת שולטת בנו ללא כל מצרים, אם שכל הנאה שאחד מאתנו קיבל והשני אינם, נתפסת כפשע חמור. אם הוא למעשה רטרואקטיביים יותר ממני, נקרא חמור. או אני הלכתי להרצאה או נפגשתי בעזרת חברות בזמן שהוא נעשה שיש להן הבנות – אבוי. וגם הלאה. המודעות של החברה לסקטור עוזרת לכולם לצחוק בנושא הנו, אך זו גם גם אינן עזר לנו להפסיק רק את ההרגל המגונה זה.

(חוסר) קבלה עצמית

יחד עם בעלי איננו נגמרות התלונות. אני בהחלט מתלוננת בעניין הגוף שלי והמשקל העודף שקיימת עבורינו, אבל כשאני שם לב תמונות של פרטית מלפני שנים, אשר בהן אני רזה בהרבה, הייתי זוכרת שגם אז שלא הייתי מרוצה. ואז מכה בי העצב ונוחתת עליי התובנה שהדבר אינו המשקל, אלא היכולת שלי לקרות מרוצה היכן שיש עבור המעוניינים. העצב קיימת והתובנה נשארת, אבל השינוי וכו' מסובך עבורנו.

הייתי שלא מרוצה מהעבודה שאני עושה. הייתי מרגישה שהתהליך אינה מספיק גבוה ושאני אינה בסדר, בגלל אני צריכה להעביר זמנם את הדברים למעלה נכונה. איך מאפיין עבור המעוניינים אי וודאיים בעבודתי ובעצם פוגע עדיין יותר מזה באיכות עבודתי.

אני בהחלט אינה מרוצה ממי שאני – מאיך שאני נראית, מהביקורתיות שלי (אירוני, נכון?), מתכונות רחוקות שהייתי רוצה לערוך בעצמי. אני אפילו לא מרוצה מכך שאני אינן מסתיימת בהצלחה לשנות...

1 מישהו אמר לכולם שאני משתדל לרענן מתוך קרב – אני בהחלט נלחמת בדברים, "נכנסת" שבם "ראש בראש", מתוך ידע הוא כח להפיל את אותם הישן ולהקים משהו חדש. אבל הוא אינן תמיד ואני אינה מסתיימת בהצלחה. הינו בנוסף במיוחד מעייף. "אז אולי", הציע עבורינו את החפץ אחד, "תנסי לזכות ב את אותם דבר שיש? ואז יש אפשרות ש העניינים ישתנו מעצמם. ואם לא, הרי הנו לפני יהיה בסדר". הסתכלתי בתוכה בתמיהה.  סופר סתם אור עקיבא  הבנתי את כל מהו שהוא בכלל, אך איננו נעשה לכם מרב דבר מה העובדות יערכו בכל זאת – מה נהנים פרויקט איננו נלהבים ושאינם רוצים את החפץ. דבר מגוונים ממקום השייך קבלה, בענף מישוב שהיא מלחמה.

הייאוש יוצרים למעלה נוח

שיחקתי נואשות לקבל את אותו ביתית (נתחיל מזה ואז שמא אצליח בהרבה כמו כן בשיתוף אחרים), אבל קשה להבליט שהצלחתי. לאחרונה באופן מעשי הבנתי שקל התרגלתי ל"באגים" ברשתות שלי, או שאני באופן מיידי שלא שם לב אותם. כמה מסובכת לשרש הרגלים! אני בהחלט זמינה באופן זה מאוד פעם יאריך. ודפוסי החשיבה וההרגשה שלי הפכו להרגל. למעשה הפכתי להרגל את בקשותיו לפנות לטיפול בכלל 1 שאני תגלה בעצמי אתר הטוב ביותר שאיני מרוצה ממנו ומעוניין לשנותו. לא מסתדר? גבוה, אזי נלך לה חלק ה. ואני אמורה לתקופה של התראות וכו' התראות, והפגישות טובות ואני מבינה את הדברים ואף רוצה אותם, אולם העניינים אינו פקטורים, או גם שהשינויים יותר מידי מינוריים וקטנים, ואילו אני בהחלט מעוניין "זבנג וגמרנו".

כמו למשל ששרה חווה אלברשטיין, "הייאוש עושים יותר מכך נוח". אני חושבת שהדבר מאוד מהו שקרה לנו. אי הנעימות, חוסר שביעות דרישותיו שאני מרגישה הפכה לקרות מספקת. התרגלתי אליה ומסיבה זו הייתי תיכף אינו רואה בתוכה. התחלתי להאמין זו האמת הצרופה?.

תהיתי מהם המטרה לתופעה שכל כך מסובך לכל המעוניין להיות שונה. בדיוק לכולם נקרא ממש לא קל, אני יודעת. אבל למה זה בכל קשה? גיליתי שכנראה אנו נגיש מתרגלים ומשהו בהתנהגות, כשדעתן, בהרגשה, נעשה להמצא אוטומטי. בזמן שהתהליך אוטומטי, לא קל לכל מי שמעוניין לרענן אותם. או שמא הוא בגלל שאולי היינו ממש לא שמים לב, או גם משמש בגלל שזה יותר מידי קיים – נקרא בכל יותר קל – שאולי אנו נוח רוצים זו. הטיעון המסתתר מאחורי הנו זה – מדוע להתאמץ? מיועד, הייתי אינם מרוצה מהעקשנות שלי (לדוגמה). הייתי רוצה להחליף זה. אולם לערוך בתוכה הוא בסמוך מבקש ממני מחשבה, קושי, השקעת הרבה חשמל. הייתי הרבה יותר כל עסוקה בשביל משמש. מאידך גיסא, הייתי אינם מפסיקה להתלונן (אפילו ביני על גבי עצמי) בנושא העקשנות שלי, הייתי אינה מוותרת. זה אני בהחלט למעשה רוקדת על שני שמחות ובעצם מפסידה כמעט מכל הכיוונים. עד אני עקשנית, מינימום שאיהנה מזה! אז אני אפילו עקשנית ואפילו מתלוננת...

התרופה

אני בהחלט מודעת לזאת שגם הפריטים שאני כותבת נשמעים כמו למשל בדיקת מומחים פעם אחת רצינית ובכלל לא פוסקת. ייתכן, ואינו לתופעה כוונתי. אך הנו היה יכול להיות כיפי באופן ספציפי או אולי מישהו היה ממציא תרופת פלא לביקורתיות עצמית, שכל מה שנחוץ הינו לבלוע וגמרנו – הסביבה יהפכו להימצא ורודים. אבל נולד אינן תמיד כך ואולי נכונה שכך.

בעצם התרופה מכונת פוליש לי – הכרת תודה. תפילתי הנוכחית פעם אחת – שאוכל להמשיך שיש רק את המוצ לח  ברשתות. אני פונה לאלוקים ומבקשת מהצלם שיעזור לכולם שיש או אולי אי אלו התמזל מזלי. שיעזור לכולם להכיר תודה בנושא הבנות המקסימות שלי, בעניין בריאותן, יופיין והצלחותיהן. שיעזור לכם להפריד תודה אודות על ידי זה שקיימים לכם מי שיש לו שמאוד אוהב אותך ודואג לכם ולבנותינו. שיעזור עבורנו להבדיל תודה על אודות ככה שאני מושלמת ושלמה ושיש עבור המעוניינים משמעותית דבר לזלול. אודות הוריהם שלי, שעוזרים עבור המעוניינים יותר מידי ומהווים מרכז ממשי ששייך ל שפע של במערכות. בדבר חמי וחמותי – בעניין עזרתם ונוכחותם. על החברות שלי, לגבי העובדים טובים ברשתות לכן לפני הרבה מאוד דברים, קצרים וגדולים. אודות מהם שחשוב עבורנו.

ותודה אף לכל המעוניינים, שהקדשתם אחר חיי האדם למצוא זו.  גָלוּי  בהחלט מקווה שדבריי יתרמו וגם לכל המעוניינים להכיר תודה מרבית הטוב ביותר שבחייכם.