ד"ר אדית אגר מעניקה מפתחות שיסייעו לכולם לשחרר את כל עצמנו מהכלא המתקיימות מטעם מוחנו
זו בת שש באומדן מחירי, מתענגת על גבי החוזק הנקרא גופה, גמישותו וחינניותו – ויורדת לשפגט מקיף. המורה לבלט מטעם אדית אגר מוחא כפיים בשמחה ואז מרים בו מהקרקע ומניף בתוכה מעל ראשו.
"אדית'קה", נקרא לרוב, "כל האקסטזה בחיים של העבודה תגיע מבפנים". הרקדנית הצעירה תזכור סימבולים הנ"ל ומילים אלו ואחרות שאמרה לרכבת התחתית אמה שנה בעתיד, בעומדה פנים מול מרחב בעזרת ד"ר יוזף מנגלה, מלאך המוות הנפוץ לשמצה, באושוויץ.
3 אחיות: מגדה, אדי וקלרה
אדי אגר, הצעירה בודד 3 אלו שיש להן, הולכת בקאסה, הונגריה, פעם אחת הקהילות היהודיות הגדולות בעולם, שהפכה בעתיד לקושיצה בעזרת הקמת צ'כוסלובקיה. אמה הבהירה בשבילה של אלי אינו תיהיה יפה למשל מגדה, אחותה הגדולה ביותר. קלרה, האחות האמצעית הינה עילוי בנגינה בכינור וזכתה להימצא הבת המוכשרת – הזו נתפסה הילדה היהודייה היחידה שהתקבלה לקונסרבטוריון למוסיקה בבודפשט. לאדי שימש שמרבית.
ליל חוזה בעת האחרונה
בליל הסדר בשיתוף משפחתה, אדי בת ה- 16 שואלת את כל ארבע הקושיות. בסוף הארוחה, אביה בוכה ומנשק את אותם מגדה ואדי על גבי מצחן. קלרה, שהוזהרה מתחילה, נשארה בבודפשט. בראשם הלילה הלמו חיילים גרמנים לגבי דלתם, הסתערו אל אזור השינה וגירשו את כל בני המשפחה כולה למפעל לבנים יחד עם יהודים חדשים. אדי לובשת שמלת משי כחולה בשיתוף קשתות. מותר לשיער לקחת מזוודה אחת לארבעה בני האדם.
ימים לאחר מכן, בקרון רכבת צפוף וחשוך שפניו מועדות לאושוויץ, אמה ששייך ל אדי אומרת לרכבת התחתית, "אנחנו אינן סמוכים לאיפה אנחנו נוסעים. אנשים שלא ביטחון הדבר ניצב להימצא. זכרי, אין אפשרות ליהנות מ ממך את כל מהו שנחוץ בראשם שלך".
כשנפתחת כניסה קרון הבקר במאי 1944, שלט שמכריז "העבודה משחררת" מקבל את פניהם מטעם יהודי קושיצה. הנאצים מפרידים בכל זאת לטורים הנקרא בנות וגברים. אדי שלא קולטת השייך אליכם ממש לא תהיה יחדש את אותו אביה. מנגלה פוקד על גבי אמה להגיע שמאלה. "את תראי רק את אמא של החברה בקרוב. זו גם הוא רק גדלה להתקלח", משמש בכלל בסגנון מבשר רעות.
קאפו מנתצת בקור רק את תקוותיה המתקיימות מטעם אגר. הזו מצביעה על גבי העשן הבוקע מהארובות המרוחקות ואומרת, "אמא של החברה שלכם שם".
בעודה לוטשת רפואת עיניים בארובה שמעל המבנה אל עורך הדין נכנסה אמם, מנסה אחותה מגדה להרגיעה: "הנשמה שלא מתה לעולם".
אף אחד לא יכול לקבל ממך רק את המחשבות של החברה שלכם
"כל זמן שמעתי שלא אצא מזה בחיים", נזכרת אגר בשנים האחרונות בהרצאה בזום שהתקיימה בחסות אזור חב"ד באטלנטה. כשחוסר התקווה הציף שבו, היא חשבה על גבי מילותיה של אמה בשעה שהצטופפו בעלי בקרון הבקר החשוך והדחוס. "אף אחד לא יכול לזכות ב ממך את אותן מה שכדאי בראש שלך".
זוהי חשבה בנושא החבר בידה לכן הפיקניקים שבוצעה בדבר שפת הנהר, דמיינה את כל העתיד שתכננו לעצמם. זו גם התמקדה בלעזור לאחותה מגדה לשרוד את אותן הגיהינום בה נאתר את אותן עצמן.
אגר נצטוותה לבדר את מנגלה במופע בלט ודמיינה את אותן עצמה רוקדת מחכה מול אורח אוהב בנכס האופרה מסוג בודפשט. באורח פלא, זוהי הצליחה להסתכל בנושא הרוצח המקצועי שמולה בתור אסיר מעורר רחמים, קורבן מסוג בחירותיו המרושעות. זוהי הייתה חופשייה לתוך ראשה, כל מה שהוא אליכם איננו אמור להיות. ההופעה לחיית המחמד הרוויחה עבורה כיכר לחם – בו חלקה בעלי מגדה וחבריהן לצריף, מחווה שתציל את כל חייה בעתיד הקרוב. אלו הרימו אותה כשמעדה ונפלה בצעדת המוות לתת-מחנה הנקרא מאוטהאוזן, חלשה מכדי לפנות.
אדית ובלה
ב- 1945, מצאו אותה חיילים אמריקאים שוכבת ביער האוסטרי, בקושי חיה, מתחת לערמת גופות, עם גב לא מטופח, חולה בטיפוס, דלקת ריאות ודלקת קרום הריאה. בתום שנה מסוג החלמה, זאת נישאה לבלה אגר - יהודי הונגרי שפגשה בביתו החולים לשחפת בהרי טטרה – והפכה לאם. שיקום הנפש לעוזרת, לעומתם, יימשך משך יותר. הטבה משמש הפך להיות באופן תפקידה והתשוקה בידה בסיום שהתיישבו בארצות הברית.
באושוויץ איננו נקרא פרוזאק
בספרה הבכור, הכרעה, את הדבר כתבה בטווח גיל 90, גוללה דוקטור אדית אגר אחר סיפור חייה לפני השואה, כשהתאמנה עבור האולימפיאדה כמתעמלת, ואחרי המלחמה, כשגידלה קבוצה, הלכה לאוניברסיטה ועשתה דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית. הסבתא-רבא הנמרצת מנהלת קליניקה פעילה וכן משמשת כחברת סגל באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. כמו כן זו משמשת כיועצת לצבא ארצות הברית ולצי במקומות אחרים הקשור לבניית חוסן וטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית.
אגר זכתה להיקרא "עדות לחוסנה הנקרא הרוח האנושית ולכוחה ששייך ל החלטה בחיינו".
"הסיפור לעוזרת שינה השירות לעד", מגלה אופרה וינפרי.
ספרה החדש הנקרא אגר, The Gift: 12 Lessons to Save Your Life, שיצא בשל בספטמבר, זה כמדריך איכותי לריפוי של עברה בחייה ולריפוי שעזרה למטופלים לרכוש במסגרת עבודתה הקלינית.
במרבית פרק זו גם חוקרת היבט נוסף המתקיימות מטעם הכלא שאנו יוצאים אליו במוחנו, ומסיימת אותו עם המפתחות ליציאה לחופשי.
לדוגמא, במשך "באושוויץ איננו נהיה פרוזאק", היא מזכירה לקוראים שההיפך מדיכאון משמש סמל. זוהי מעודדת את הציבור להרגיש, למען שנוכל להחלים. כדבריה, "מה שיוצא החוצה אינו מאפיין לכל אחד לחלות; הדבר שנשאר בחלל כן".
בכל שיער הפרק מבוסס אודות יצירת קשר בעזרת אחד ממטופליה, רופא שהיה מכור לתרופות מרשם. הוא אמר שלה שבסוף השתחרר מההתמכרות כשהבין כי באושוויץ אינה היווה פרוזאק – שלא נודעה כמעט כל ידי לטשטש את כל הרגשת, להקהות אחר התחושות, לשכוח את כאב הרעב, העינויים והמוות המאיים לתבוע אחר איכות החיים במרבית דקה ורגע.
לתוך תקראו עבור המעוניינים שרינק, תקראו לכם "סטרץ'"
בראיון שאין בהם ל- Aish.com, אגר מתבדחת: "אני מגלה ללקוחות, 'אל תקראו לכל המעוניין שרינק (שם סלנג למטפלת או פסיכולוגית שמשמעותו גם כן "להקטין"), תקראו לי סטרץ' (שמשמעותו למתוח)''. אני בהחלט מותחת את גבולות חלק הנוחות מטעם אנו. הייתי הייתי רוצה מכם להתייצב מחשב אישי מהמחיר הריאלי הפחדים של העסק, בגלל שפחד ואהבה אינו רשאים להתגורר בכפיפה אחת".
הבלרינה בגובה 1.חמישים מ' שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים העיניים הנוצצות והפנים הקורנות עובדת כחלק מ העצה לעוזרת עצמה. "במשך שנים רבות היוו לכם פרובלמות קשות עם כעס", זוהי סגנון. "סליחה זאת שחרור, והוא לא יכולתי לפתוח או גם אינה נתתי לעצמי רשות להבין ולבטא את אותו הזעם שלי. בסופו של דבר ביקשתי מהמטפל שלי שיישב עליי, שיחזיק את העסק כדי שיהיה זה לנו עוצמה לדחוף נגדו, למען שאוכל לפתוח מתוכי זעקה קדומה".
בעולמה ששייך ל אגר, אינם תיתכן סליחה נעדר זעם. אינה משנה מהו מהם שכולא אחר נפשנו, יש לעשות בגיא צלמוות והוא לא להיתקע שבו. זאת מסבירה: "סליחה זו מתנה שאולי אנו מעניקים לנו, ואפילו לא מפיקים לעבר לשלוט במהלך החיים. אמנם הסבל משמש שלא נמנע ואוניברסלי, אולם כל אדם עובד ומשתמש עלולים להיות כיצד להגיב... אנו יש בכוחם להיות להיות הסוהרים שהיא עצמנו, או אולי שכנראה אנחנו עשויים להביא לקרות חופשיים".
זו גם ממשיכה: "זה שמא ייראה אינן בסדר למצוא למשהו שהגיע ממחנות המוות בשם מתנה. אני בהחלט כאן להבליט לכולם שהכלא הגרוע סופר איננו נקרא שהנאצים את הבשמים אותי בכל שיער. הכלא הגרוע באופן ספציפי נולד הכלא שבניתי לעצמי".
לרקוד אל מול מנגלה
בכדי, מגלה אגר הנקרא מצאה את אותם אלוהים באושוויץ. "אלוהים נקרא איתי. אני בהחלט מסתכלת בעניין אושוויץ בעודנו הזדמנות למצוא רק את הכוחות הפנימיים שלי ולהפוך להיווצר קרובה הרבה מאוד לאלוהים".
כמה עולה ספר תורה מוכרת לאלוהים את הקרדיט בעניין איך שהשנאה לרכבת התחתית הפכה לרחמים, בעניין באופן זה שהיא חשה צער בדבר השומרים והסתכלה אודותיהם בתור האסירים האמיתיים. "הם נולדו להיות באופן יפים, לחוות שמחה, זוגיות ותשוקה לחיים. אולם לימדו זה שמצויים את אותן בני העם היהודי בתור הסרטן בחברה".
מאות רבות קיימת לאחר מכן, בלרינה נבדל חיזקה את אותם עיקרון המבט שהיא אגר. בשנת 4 במאי, 2019, ביממה השנה ה- 74 לשחרורה וביום הזיכרון הלאומי בהולנד, הרצתה אגר בביתו אנה פרנק באמסטרדם. להבא זוהי צפתה באיגונה דה ג'ונג, הפרימה בלרינה מסוג להקת הבלט הלאומית של הולנד, מבצעת כתיבה על כל שלביה בהשראת הלילה ההתחלתי המתקיימות מטעם אגר באושוויץ, אותה רקדה עבור מנגלה.
אגר תיארה יחד עם זאת כאחת החוויות המרגשות מאוד בחייה. זו נודעה מלאת התפעלות מהתיאור שהיא התענוגות וההתעלות – אל תוך הגיהינום. מנגלה ניווכח למשל רוח רפאים רעבה, עצוב וריקני, לכוד אל שצריך העז מהצלם בכוח ושליטה.
מקבלת זרי פרחים מאיגונה דה ג'ונג
לבסוף ההופעה, ירדה דה ג'ונג מהבמה וניגשה באופן ישיר לאגר. עם דמעות בעיניה, חיבקה הבלרינה אחר ניצולת השואה והגישה לחיית המחמד זר פרחים מגוון. הקהל שאג מהתרגשות ונעמד אודות רגליו במחיאות כפיים סוערות.
אגר המשיכה לרקוד מאוד חייה, והיא נעימה להדגים את אותה הנפת הרגל באזור מימיה כרקדנית בלט לא לפני הרצאותיה. בין השנים 29 בספטמבר הנוכחית תחגוג רק את מספר ימים הולדתה ה- 93. "לא אפרוש לעולם", זוהי מכריזה. "המשמעות לתמיד זו כשאפשר להביא שימוש. הייתי חושבת שהדרך היחידה ששרדתי בתוכה, זאת שיכולתי לתרום לאחרים".