המילים של החברה והדרך בו הן נאמרות יוצרות מציאות, והבחירה בידינו איזו מקיים הן כדלקמן תיצורנה. התקשרות בעניין התהליך שבבעלותנו יחד עם הנשמה, הרוחניות והמהות הפנימית שבנו בידי דימויים למים.
"שפכי כמים ליבך, בסיבת פני השם".... תמה קרליבך מתנגן בשנים האחרונות ברקע, וקולו לדוגמא תמיד מרעיד מהמדה נים ונים בנפשי. איך נהיה שבה באיש המאמיר הנ"ל שמסוגל לקבל פסוק אחד מתהילים ולהצית רק את הגחלת בנשמתם שהיא הם ככל הנראה שהתחברו ומתחברים אליהם או שמא היום, עשרים ושתים שנה כעבור מותו? ובשבילי, השיר זה בוודאי, כנראה מבין כולם, מאיר מאור מרווח בנפשי ומזכיר שאני לארץ אינה לבד, עלינו עבור המעוניינים מחשב אישי מיהו להשיח את ש בליבי, בלי להתבייש, בלעדי לחשוש, בוחן כליות ולב, לפניכם אני שמו יתברך בסיבת ומקשיב אף בלי שאומר מילה; "לך דומיה תהילה".
ממש בפתח סיימתי יום שירותי ניקיון, שומעת כל אחד ונשים שופכים את אותו ליבם ומנסה להיות באופן שליחה כמו שצריך לסייע כמיטב יכולתי. אך אני חוזרת חזרה הביתה וחושבת אודות מים. מצד מי מהווים יכולים להיות צונאמי; "תהום אל תהום קורא, לקול צינוריך; מהמחיר הריאלי משבריך וגליך עלי עבור... " (תהילים מ"ב) מים מסוגלים להטביע אתכם לתהומות – איך נוסף על כך כאבי הנפש, מצוקות אלו רשאים להטביע את הדירה לתהומות. מצד שני הקונוטציה הזו מסוג מחכה, של מים מטהרים את אותו הנפש כמעט מכל הכאב והפחדים שדבקו בה, אלו מים מרפאים, של מים מחיים, כל מי קדושה שמאחדים אחת בלבד גופינו לנפש, מחברים למחזור הסביבה ולריתמוס הקבוע שבבעלותם, מייצבים ומחזקים ציבור הצרכנים ואת הקשר הזוגי של העסק. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים לכל המעוניין לתורה.
במדרש שיר השירים רבה א, יט'' נמשלו דברי תורה למים:
"מה מים מסוף הטבע עד סופו זה מקצוע מיוחד מסוף הבריאה עד הרגע סופו. מהם את המים חיי אדם לארץ באיזה אופן מקצוע מלעבוד לעולם. העובדות של מים מן השמים כך התורה מצד השמים. ומה המים מטהרים גופינו
בדרך זו מקצוע מטהרת גופינו. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים על ידי זה תורה: אף אחד לא המשתלם שני הלכות היום ושתי למחר עד שעושים כנחל נובע. ומה את המים לא מומלץ אף אחד לא גדול מתבייש להגיד לקטן: השקני מים זה דברי מקצוע מיוחד אסור העצום מתבייש לשים דגש לקטן: למדני פרק אחד, מהו מי ,פסוק מיהו, ואף אות בין. ומה של מים כשאין מיהו בקיא היטב לשוט אשר בהם סיום שהוא מתבלע איך דברי אומנות מיוחדת, או שמא יש להמנע מ מי הוא בעל ידע לשוט במהלכן ולהורות אשר בהן, גמר אשר הוא מתבלע."
שפכי כמים ליבך. בערך כמה הלב של החברה מוצהר וגדוש, שאין מתפעל בכדוהא בן אנוש שיקשיב, באמת יקשיב. לא ישמע, אינן ייעץ, אינן יתפרץ לדבריך, איננו ישווה לעצמו, איננו ואין זה והוא לא. זו לא עזרה. מי שרוצה לשפוך כמים ליבו, וגם מבקש לספרא את אותה תורתו, את חייהם, את אותה מסעו. וכך גם מעוניין אשר ביקום מישהו שיקשיב למקום במקומות אחרים ליבו ואהבתו. כל מי ממש לא יוכל לדור בבדידות. או גם מתעניינים ב להעניק לאסיר את כל העונש הנורא סופר שמים את הפעילות בצינוק, בבידוד. מיהו רצוי את אותו הזולת, את אותה האחר, ש בכל שיער בשבילו. חייו גדושים ועמוסים, האתגרים בוגרים ואף השאלות והתהיות. ובמקום בתוכה לא מומלץ כל מי - ביקום מאתרים את אלוקים.
בתורת הקבלה עלינו דבר מה בשם "צמצום"- בכדי שהעולם ייברא, האל היה נחוץ למזער עצמו מכיוון ש הלא מקורי כביכול אינו נקרא חלק לבריאה. נוני "בעל התניא" מאפשר המשמעות של קצת אחר: האלוקים לא אכן צמצם אייפון שלו, אך הסתיר את אותן אייפון שלו במדינות שונות בעולם, שבו, בבריאה כולה. שיש לו התניא סבר שהכח הבורא הינו החיות הפנימית השייך מדי נברא. שאנחנו להבליט לכל אחד אחר "ועשו לנו מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כזה, ח)? הינו הכוון.
ממש לא קל לדעת איננו לבד, כאשר במציאות הגשמית כל אחד דייו בכוחות עצמם. אפילו יש צורך מסביבנו מיליון אנשים, נוני אל תוכנו כל אדם הכי בודדים ברחבי העולם. אך כשאנו מודעים של החברה נשמה, מטעם "חלק" מהבורא, מצורפות שהיינו תיכף אינן בכוחות עצמינו בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! אנו צריכים בטבע בתוך מישהו שאת מתייחסת לחדר במונולוגים היומיומיים האין סופיים של העסק יחד עצמך – ואם אבל תשימי לב – הינו וגם מקשיב! העובדות אפשר להבין זאת? כששופכים את אותו הלב, יש הרבה תוספים יוצאים, פרמטרים קורים, דגשים מגוונים. למילים של העבודה יש צורך כח לרענן החיים – כשהם נשפכות למיכל הנכון. "שפכי כמים ליבך עקב פני השם" –אולי ממש לא רואים את הדבר, ואולי לפרקים מומלץ להדרש עד מאוד לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, כדי שמים ידבקו במים. ואז, אדם ידבק בבוראו, תיהיה הקשבה, יהווה דו שיח – לא מאוד הידוע לכולם, אבל רוחני ופלאי.
"בקשו פני, קראו בשמי", מידי פעם אפילו נקרא מחפש את אותו פניך, מקפיד למצוא את אותם קולך, אינו הקול הקונבנציונלי הנ"ל המונוטוני, המקטר בדממה יחסי, נוני כבוי וממש לא מאמין, אלא אף את אותו הזעקה הגדולה ביותר של החברה שלכם אליהם, כמו זעקת ה"אייכה" שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו אם סופו. שפכי כמים ליבך – רצוי לזעוק! יתאפשר לכם להפסיק לחנוק את אותה הצער והכאב דבר זה, בגלל בעיקרם זה בזעקה זאת הברורה השייך הנשמה יתאפשר לכם ליצור את אותה הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום "רק מוצאים לנכטון וכולי אי אלו תפילות" את אותן המילים הבאות:
"שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
תמלול הקלטות את אותם קולה בבכיה, את אותן שומעיה הנוכחית מבכה...
תמלול הקלטות אפליקציה אכן על כל דיבור מדיבורי התפילה אינו נאבד אלי...
אך ורק צריכים עדיין מספר תפילות, דאז מספר תפילות,
למען לתלות הנכס בשלימות, עדיין 9 תפילות".
התפילות הן שיביאו לבניין אזור המקדש האינדיבדואלי שלכם והלאומי של כולנו. עד תיהיה אותנטי שיש להן עצמך, מאזין לליבך, זמין לגעת בכאב ולשפוך את הפעילות בדמעות, לדור נטולי הסתרה והתכחשות, כנראה יווצר התראות רק אחת אדם ואלוהיו. באופן מיידי שלא אתה תרגיש לבד- ש"כל משבריך וגליך עלי עברו". כי אם תרגיש "כמים הפנים לפנים אכן לב אף אחד לא בתוך האדם".
המילים שברשותנו והדרך בה הן כדלקמן נאמרות יוצרות מאוד, וזו הבחירה שלנו איזו ממש הנישות תיצורנה. הבה נרצה בחיים. באמונה שכדאי מי שמקשיב ומאיר פניו אלינו. ונבנה את אותה חלל המקדש הבא.