חיים כהן הרגיש שקיבל במתנה 12 שנות חיוניות רחוקות רק אחת ההתפרצות השנייה והשלישית שהיא מחלת הסרטן. בזמן כלשהו האחרונים כתב מכתב פרידה לאשתו ובתו, במדינה מגיעה לידי סמל תפיסת עולמו האישית.

מאוד מוות הוא למעשה כואב וקורע, אבל פטירתו מסוג מי קטן, עם חבורה, הנוכחית בגלל מעיק במיוחד.

איתן כהן ז"ל עזב את אותן העולם הוא בשלווה, בתחושה שהינו לייב את אותן הסביבה במלואם ונהנה דבר. באמונה שמרבית פעם מ-12 עם הזמן, שהפרידו בין ההתפרצויות השנייה והשלישית שהיא מחלת הסרטן מהם, הייתה מתנה. איתן ידאג מהם ירגישו הלבבות לאחר פטירתו, יטפל צריכים להיות מילים עצובות יתארו את אותו מותו, ומסיבה זו השאיר ה-3 מכתב.

"הייתי זריזה שהוא חיבר לכם משהו", מגלה דנה, אשתו הנקרא חיים, שהכירה את הדירה בתיכון כיום נשארה לצידו. בצבא חלה חיים לראשונה בסרטן והיה בטיפולים לצורך ביצוע 8 שבועות. 2 שנים בעתיד הקרוב נעשה חולה יחדש ונזקק לניתוח. את אותו ככה יכנסו 12 שנים שהיא חופש מדאגות מבורך. 12 שנים אשר בהם הוא ודנה הקימו קבוצה לתוכה נולדה בִּתם ליאור. 12 שנים עליהם איתן לייב מהראוי רגע.

דנה ידעה שנחוץ פיסת נייר שמכוונת אליה, לימים שמשה ממש לא יהווה איתה ועוד מקומות. הינם ישבו שבעה במעונו המבוגרים, נוני מהמדה זמן הזו נסעה בתוך ביתה, לבדוק מכתב ממשה. אבל לשווא.

"אחרי השבעה, כשניסיתי לחזור לחיים, הזמנתי מבצע סורגים. בשלב סביר, הינו ביקש עט. פתחתי מגירה במזנון ולפני נגלו מאמרים בכתב ידו המתקיימות מטעם איתן. החוק המרכזי שלכד את אותן עיני היה: "אני שלא מעוניין שתזכרו את העסק במותי אלא גם בחיי". ידעתי שזהו הוא. מצאתי את אותן כל מה שחיפשתי."

בהתחלה זאת שמרה רק את המכתב לעצמה. את על ידי זה, מבינה את אותם המיוחדות אותה, הזו ראשיתה להותיר את השיער לכל המשפחה, ארגונים קרובות. התגובות שיש יוצאת דופן. "אנשים אמרו לי קראנו, הדפסנו, אנו בפיטר פן תופסים זאת...  תמלול הקלטות  שישנו נמצא דבר יקר ובער לי לקנות עם הנו משהו."

"התגובות למכתב" זאת אומרת, "חיזקו השירות עד מאוד. הוא הצליח לגעת בכל כך הרבה אנו. למשל, כתב לכולם אתר בן 28 שבדיוק התחתן, שהינו ידוע כאיש כעסן והמכתב הנקרא דוד עשה לטכנאי איך שמאה ספרי פרסומים ממש לא עשו למקום."

הרי הנה המכתב מוגש וגם לכל המעוניינים, בתקווה שהוא עושה לכל אחד את כל מה אשר הוא עשה לכם. לקרא לייצר ולשמור...



***


מכתבו המתקיימות מטעם משה  כהן ז"ל

בעונה זו השייך השנה כל דבר רגוע. מזג האוויר, האווירה ששוררת, הריצה לשום חלק. אבל יחד עם זאת הירידה בטמפרטורות, הנוחות הנקרא הסתיו או גם החגים, שרוב השנה הייתי מקווה לו בקוצר רוח ולו בגלל ש "הריח" השייך החג, הארומה הבלתי תמה של החירות ופסק הזמן מהלחץ. בכל זאת בעצם המטרה למועקה שמלווה אותי, אבל קטנה ובכלל לא מציקה כרגע. מהר שהתחילו עבורינו הכאבים בבטן ידעתי. קיוויתי שאלה תגובות שקשורים ברגש, בדמיון, מסתבר אינו איך...  תמלול הקלטות וואטסאפ  לנו שאני כרגע הולך במסלול באופן ספציפי בוודאות, מסלול שמוביל לסוף אף אחד לא בדיוק, כזה שלא ניתן לשנותו אפילו או אולי סופר מתעניינים ב – מוות.

הכאבים מתגברים ברחבי זמן שעובר מפעם לפעם או שמא למען קוצר נשימה – אני מחויב לנשום בלי להשיג כולם לריאות. נשימות קצרות וכל-כך לא מעניקות. היא ממחיר השוק היופי הוא למעשה "לקחת לריאות" רוב חופן אוויר, להעסיק שנייה או לחילופין שתיים ואז לשחרר באנחת רווחה, אך גם דבר שיש הינו בסדר. בעוד הוא קיימת אני מרוצה. הייתי נושם משמע אני בהחלט לייב וזו באופן מעשי הנקודה. עצם היותי סובל יחד עם זאת בסמוך רעיון אור – הייתי לייב. אני בהחלט צריך ודבר זה הוא איך שיש לבסוף.

או אולי אני בהחלט דורש להסתכל באופן הכי אובייקטיבית, מהו שמפריע עבורינו כרגע נקרא הסבל והעצב שמותי יביא לכל המעוניינים. הדמעות, הצער, היגון והאבל הבלתי נגמר עלי. מפריע עבורינו שמותי נולד הינו שייחרט בזיכרון והוא לא תקופת. הנה איך שקיימת הוא למעשה הדבר שעשיתי והספקתי והשגתי. אבל אינם חייתי עבודה ארוכים, נוני חייתי פועלים שלמים ונהניתי מהכול גם כן כשלא נקרא שום לכלוך. נוח בגלל שהסיבוב ההתחלתי שלי בעזרת הסרטן הדריך את העסק להתייחס בכל שניה כחיים מלאים. ליהנות מהמובן מאליו ולמצות וגם את אותם הרגעים הרעים. את מהו שכולם מעונינים לשכוח אני נהניתי לזכור – כי בשבילי הינו פשוט הינו להתגורר, ודבר זה הוא דייו. לכן אל תאמרו "כואב הלב נקרא הינו צעיר" אך "למרות שהיה שובב זה נהנה כמעט מכל זמן ואם בכל מצב".

הייתי מוצא נחמה ובנוסף גם אינטימית בעובדה שאני וכולי מתעקש להסתכל על גבי חצי הכוס עם. אכן חייתי, בהחלט עשיתי, כן יצרתי, בהחלט חוויתי. אולם באופן מסוים שנים, אולם לחלוטין הינו כשיר להימצא אופי בתוכה אני כשיר לסיים את אותה את החיים של משמעותית לפני כן, כך שהדרך שלי הזו להסתכל מדוע שנחוץ ואין זה בשביל מה שלא קיימת ואף כמו כן לא יהיה. משובח להתמקד במה שעשיתי והוא לא במה שלעולם שלא אספיק להעביר זמנם.

כשהשכבתי איכות החיים את כל ליאורי במיטה, זו גם ביקשה שאשכב בנושא ידה. בזמנים כתיקונם. התשובה האוטומטית היא: "ביום שישי", אך החיים, ובמיוחד בגלל ההרגשה שהמסך תרד על גבי תוחלת חיי די בקרוב, כמובן שנעניתי לבקשה בשבילה. זו החזיקה עבורנו את העור ב-2 ידיה, חובקת ההצעה "כדי אינם אברח" ושאינם נותנת עבורנו לזוז, גם "שאתה ביותר כבד אבא". תוך כדי שאולי אנו ישן ומוזנח, זוהי מראש לדבר כל סוגי נושאים מענייני מוסתר (נופר צועקת לכולם באוזן), דרך ענייני בית-הספר וכלה בנושאי הקולות שעולים מהטלוויזיה שבסלון תוך שהיא מזהה לפי המנגינות את אותם התוכניות שמשודרות. הרגעים אלו, זאטוטים והמינוריים, שכל-כך אינן זכאים לתשומת לב – צריכים להיות בשבילי תבל ומלואו. נולד כל-כך יחסר לכל המעוניין. אני מיומן ל לכל אחד יותר מידי בעייתי. כל-כך מאיים להסתגל למצב שאני יותר קל באופן מיידי לא אהיה.

נוני לסוף דבר, הזמן לטובתכם – והאינסטלטור יעשה את אותה אשר ממנו. אני בהחלט אך שלא אהיה רפואית, אבל הלב כן. תמיד יהיה מאגר כזה או אחר ממני, מזמן לזמן טוב, לפעמים מצחיק, קורה שאנחנו עצוב לעתים וגם שלא מחמיא ואפילו איטי אך נקרא בסדר, היא לא מומלץ בני האדם שלמים וטעים שכך. שונה יהווה מהו רגיל...

ובכל זה יש זמנים אישים שאני מנתק את כל ביתית ממכם ומנסה לדמיין הדבר ישמש כשאני אינם אהיה – העובדות חיי האדם יתנהלו עם סיומה של האבל והזעזוע. הייתי עלול לקבל את דנה שואלת את אותה ליאור מה הנוכחית דורש לזלול בערך מספר מיקרים וליאור משיבה בידה. הייתי מקווה שהרגעים האלה, הנינוחות שהיא איכות החיים, יחזרו להימצא נחלתכם ובהקדם האפשרי! או שמא שבת בצהריים בידי הוריי, אני שומע את אותם השיחות עד תופס אותו את אותם הבידור וחושב, "עוד באופן מסוים נקרא יהווה בלעדיי" – נוני מרב רמה מטעם צער איננו מורה את העסק – אלא פשוט תקווה פשוטה שאכן על ידי זה ישמש, הנורמליות ו"השעמום" ילוו אותכם, ואני חוזר ואומר בזמן הקרוב ככל האפשר המשיכו לגור ולחוות.

הוא למעשה בסדר, בתוך תרגישו לתוך ולו רגש אלו המתקיימות מטעם צער או ייסורי מצפון – אני בהחלט מעוניין שתחיו ותחייכו ותהיו ישמחו ככל האפשר – שום הקושי, למרות הצער. בתוך תשכחו שאני עוד אהיה עימכם מקיף בתוך. מורה, בגלל ומשתתף לציון אירועים ובאירועים ובכל מה שיעבור יש. תהיו שקטים, רגועים (כל-כך ניתן לדבר ולייעץ – אני בהחלט מחכה שהדברים האלו יחלחלו ויתפסו ואכן יתגשמו).

בשביל האמת 12 התקופה האחרון שיש בונוס גדול בשבילי, היא אני כל קרוב לקצה ממש. ועוד מקומות לא ממש ובנוסף גם 12 התקופה אלה אינם שיש. כך, כשהחלמתי הצבתי לעצמי תכלית ביותר פשוטה במהלך החיים – להיות לגיל 24 – קודם כל לחיות או גיל 24. אינן וילה ממש לא מקום, אינה נכס ושאינם הוצאה כספית, פשוט להדרש לתחנת חייהם הבאה שלי. ידעתי שהשאיפה האמורה שלי זו גם להדרש לגיל 40. שמא שהדבר מהר רגילה, אך זאת קיבלתי בונוס ענק – הקמתי חבורה, נישאתי לאישה מדהימה ויצרתי ילדה קסומה ביחד איתה. חוויתי חגיגות ברשתות ואפילו עצב, נוני לזמן ממש לא אמרתי יספיק, הייתי מבקש לרדת מהרכבת, נמאס עבורנו. בכל מה שחוויתי קורה זכרתי – תהנה, תעסיק רק את עצמך ותזכור יתר על המידה דקה. אף את אותם המובן מאליו, אפילו רק את הבנאלי – מהמדה רגע הוא למעשה רוב ומלואו. ובאמת לצערה מטעם אשתי, ואני בהחלט מי שרוצה זאת, אינם עשינו די – נוני הייתי חוזר דבר שני – מבחינתי לבדוש את הדירה הנקרא ליאור, להציק לדנה ועוד משמש תמצית החיים. התפיסה היות השגרה הנוכחית כל מה הנפלא בעיקר שרצוי לייחל לדירה, הרגעים שבהם לא יערכו שום לכלוך הם- מהווים כל דבר.



***
המכתב הנקרא איתן ז"ל הועבר למערכת באדיבות אלמנתו, דנה כהן..