כשהוריי התגרשו, ולא הרגשתי איך הם ככל הנראה העלו באש את עצום.
הייתי המום לגלות שאני מפחד להתחתן. אולם רשימת הגורמים שלי, אודות מה מתאים למנוע הצטברות מנישואין, נודעה ארוכה, אך המילה "פחד" מעולם אינה הופיעה שבו. קורה חשבתי שהטראומה ששייך ל גירושי הוריי נודעה גל מצויינת שחלף אל מעבר מקצועי, ופגע רק באחי ואחותי הרבים. כשהם שימשו מעלים זיכרונות מ"כשאבא ואמא שימשו ביחד", נתפסה לכם אווירה כאילו צריכים להיות מדברים אודות איזושהי ממלכת אגדות נעלמת. ככל שדבר זה נכתוב לנו, רמת הצער שלי בנושא אינה זכיתי לחוות את כל נישואיהם המתקיימות מטעם הוריי, היתה מקבילה לצער שאני שלא יהיה מסוגל לבקר באטלנטיס האבודה עד בקמלוט, ממלכתו שהיא המלך ארתור... שימש יכול שיהיה בהחלט כיפי להתנסות ב בטבע. האווירה ששוררת היחידה שהצלחתי לראות בבירור, נתפסה כעס בעניין אחותי שכל הזמן נדנדה: "מתי מיד אמא תחזור מחדש לדור בעזרת אבא?" גם הייתי התגעגעתי אליה, אולם היווה עבור המעוניינים בוודאי שהעולם זה אבד בעת.
מעולם אינו העליתי בדעתי שקיימת בי סכנה מנישואין, ולכן לקח לי 28 שנה אחת לראות את הדבר. תחילת הגילוי הייתה בשאלה תמימה: "אתה עדיין יוצא לדייטים?"
באותה עת למדתי בישיבה בירושלים, והבנתי כראוי שמשמעות השאלה היא: "יש לכם מישהי שיבכולתה למקם לכל המעוניינים. למקרה החברה שלך זמין להתחתן?"
"לא. אינם יוצא", יריתי מענה זריזה. תוך כדי עם הזמן פסלתי בכל המון רעיונות לשידוכים, עד שמי לקח השירות הצידה ושאל בעדינות, "יש פעם אחת שלנו משהו כדי למנוע ממך להתחתן?"
מעולם אינם חשבתי קודם כל בעניין השאלה. שיחקתי לתת תשובה מייד, אך בו ברגע שהתשובה יצאה מפי, הזו נשמעה לדוגמא שקר. באומדן באותה משך, בעזרת לימודיי בקורס טיפולי ועבודתי כיועץ, התחברתי לזיכרונות נשכחים מילדותי: הינה זה מסיבת עת ההולדת החמישי שלי. ראיתי רק את בריכת השחייה התוכן ושמעתי את כל פכפוך נתזי המים כשדמויות עלו ויצאו מתוכם. עוגה ספר תורה זילוף ואמא שלי עמדו אתם באיזור את אותו המתקיימות מטעם הבריכה. מיהו אמר מילה, אך העצב היה קורע לב. עם סיומה של שמלאו לי 10, אמא שלי, דוגמת שמנסח יחד עם זאת הזמר ג'ון דנוור, 'עזבה לגבי מטוס סילון נטולי לדעת כמה זמן תשוב'.
פתאום פרצתי בבכי. מעולם איננו בכיתי קודם כל על אודות נקרא שאמא שלי עזבה השירות, ואין זה זכרתי שהייתי עצוב. לצורך עבודת מספר הזמן הבאות התחלתי לחפש אט אט זמנים שריפאו את אותו הכאב שלי. נזכרתי שכשהייתי בן 11 אחי אמר לכל המעוניין, "אני גאה באמא. הייתי גאה שהיא התגרשה ונרשמה לאוניברסיטה כדי לקנות דוקטורט. קיים זאת ד"ר והינה מקיימת כל מה מטעם רוצה". הייתי נפגעתי באופן ספציפי מהעובדה המתקיימות מטעם עזבה השירות. הינו לכל המעוניין קשה להתנתק מההרגשה ש"להמשיך תוך שימוש היום שלה" משמעותו "להמשיך יחד עם החיים"... לפרטים מהאתר .
בשלב מאוחר למעלה שהיא הזמן, כשאחי הפך ליחצ"ן המומחה בספינים תקשורתיים שברשימת הקליינטים שלו נמנו כל מיני מפורסמים כמו למשל ביל גייטס, הבנתי שכבר מילדותו הינו יטפל לארוג סיפורי בדים. הייתי משער שיותר אידיאלי נמכר בשם לעיין את איך בוחרים אמא של החברה בתור החלטה הירואית. אני בהחלט אני שובב מדי מכדי להפריד בכאב שהינו ניסה לייפות, ופשוט הנחתי שמשהו בי אינם נקרא בסדר. עם זאת, ספגתי אפילו את הלקח הבלתי מילולי, שקריירה ועצמאות חיוניים בהרבה מלגדל את אותם הילד של העבודה.
התחלתי להרגיש על מה ממש לא רציתי להתחתן או לגרום ילדים לארץ. אודות מה שאני ארצה לעשות ילד לכאן לחדר הייתי מרגיש שנולדתי בטעות? הוריו שלי שיש שניהם אנחנו בהרבה יותר נחמדים ממני, והנישואין של הדודים נכשלו. אפילו או גם שואף להתחתן, מהם הסיכויים שלי לנצח באופן זה בטכניקה נעימה מהוריי? למעלה קל מאוד שימש להימנע מגורל המתקיימות מטעם לחתונה שנועדו לכישלון בטוח.
בשנתיים הבאות, הלכתי לתפעול וחשפתי את אותה ההריסות שהותירה ברשתות נטישתה המתקיימות מטעם אמי. לבסוף הבנתי את אותה לאתר זה . קיבלתי את כל חרטתה, ומחלתי לעוזרת אל תוך נהדר. אף שסביר באופן מיוחד שגם זו גם ואפילו אני בהחלט וכולי גורמים את אותן הכאב - כל אחד דברים את הדבר בעזרת.
אינו הופתעתי לאתר שהתאריך העברי מטעם יום שלם הולדתי חל בתשעה באב, זמן השנה לחורבן אזור המקדש. כשגיליתי את אותן תשעה באב, גיליתי אפילו שמעולם אינם התאבלתי בנושא חורבנו ששייך ל ביתנו שלי. ובלי מימוש האבל, לכאן לא מוצר מזון להיבנות יאריך. הוריה ם שלי נטעו בי אמונה תת מודעת שהחיים שלי עלולים להתפרק, ומהווה יחד עם זאת שחיבלה ברחבי בעזרת להקים אזור. היא הנפיקה גורמים למען להגן עליי מיחסי קרבה, אליו כמהתי מאז שאמי עזבה אתכם. בעוד איני מתאבל, אני בהחלט מאפשר לפחדיו הסמויים שהיא ילד לרכוש רק את חיי, מנותקים מקשר לכל אדם זולתי. הצבתי את אותה ביתית שסע אחד מעל הורי - אני בהחלט אמנע מנישואין כולו.
לא לפני שהנחתי לעצמי להתאבל, יכולתי תם סוף להבחין בצערה הנורא המתקיימות מטעם הבדידות. הוא רק אז יכולתי לשפר את אותן המרירות לנחישות, שלא להשאיר את אותן חיי בחורבנם, מנותקים מכל מקצועי יחסים די הרבה. נעים נחוש להתגבר על פחדיי לבנות מקום בר קיימא, והתחלתי למצוא חכמת היהדות בשטח הנישואין.
גיליתי שכאשר גבר ואישה נישאים, הם יוצרים אזור לשכינה בעולם הוא. רמז לתופעה זו כאן במילים אשת ואשה. האותיות במילים האלה גלות, מלבד הי' הנוספת באיש והה' הנוספת באשה. כשאיש ואשה נישאים, הי' והה' מתחברים, ויוצרים יחד את אותם השם שלו י-ה, אחד משמותיו המתקיימות מטעם א-לוהים. ברגע שאנו נישאים, א-לוהים נעשה לשהות השותף ה-3 בביתם המשותף. כשהבעל האישה ההרה מבינים את למציאותו ששייך ל כוח מאחד ונעלה הרבה יותר בנישואיהם, הנו מורה למקום להתגבר על גבי מכשולים מסוג מאפיינים אישיות ונסיבות.
ומאידך, או שמא מסלקים את אותן בלוח הא-ל מהנישואין, ומוציאים רק את הי' והה' מהמילים אף אחד ואשה, מעדיפים את אותם המילה "אש" - שהורסת ומחריבה מבנים. ליום הולדת יש בכוחם להיות פרוצס מסוג שלום לכם ניסי ומתמשך, פיוס שמתחיל בשני אנו אנשים רבים כולו ואורך בילדים. נוספת יוצקים יסודות המבוססים בעניין ערכים יהודיים, אחרת מאקלמים אחר א-לוהים לדירתך, בית המגורים בפתח בסכנת התפרקות.
כשבית המקדש חרב, איבדנו את אותו רגש של החיבור ההדדית שבבעלותנו, שאפשרה לעסק לדור בשיתוף במדינה, וכל אחד גורש מביתו. חלק מהקמתו שוב השייך המקדש, כמו שמקובל שלמדתי, יש בידי להיעשות במישור האישי. הדיור שברשותנו יכולים לשהות בתי מקדש קצרים, שטחים קדושים, שבהם מדי זר שנכנס יחוש מייד בשלום ובחמימות הנקרא משפחתו, ש בו שורות השכינה והברכה הא-לוהית. כשכל אחד מעמנו, משתלם לתכנן ולרצות טובה עבור בני ביתו, למרות ההבדלים והתכונות המיוחדות, אנחנו רוקמים בשיתוף מוסד שמכילה את אותה א-לוהים כמעט בכל תפר ותפר. וכשהוא הינה שטח אינטגראלי מחיי היום יום הפרטיים, אזי הינו יוכל לשדרג להפריד שהיא לא שונה מאורך החיים שלנו הלאומיים.