אנו לא מרגישים כל מה עובד ומשתמש פה. אל תשפטו אותי אודות תשתית רגעי החולשה שלי.
"שקט!" צעקתי באמצע חלקת אדמה החנייה מסוג תמלול הקלטות חינם . זאטוטים שלי קפאו. בחנתי בחשאי את אותה חייהם למען לוודא שלא קיימת עבורינו מאזינים חדשים והמשכתי: "נגמר לכולם הכוח, ונמאס לנו כמעט מכל התלונות שלכם!" רמת הדציבלים שלי וכולי הייתה סופר איכותית.
פניו ששייך ל בני, שרכב באיטיות בנושא אופניו בראשם מגרשי החנייה השתנו בבת פעם מרוב הפתעה. נוסף ילדים קטנים האחרים שהיו אליי אינה העזו בהרמת את אותם עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה המתקיימות מטעם עגלת קניות, ואפילו לא התחשק לכם להפנות את אותה מבטי על מנת לצפות אישה לבושה בקפידה מורה דרך בפמלייתה המלאכית, עד איזה מה אב קורן שיש בידו את אותו ידו ששייך ל בנו כשהם חוצים בעזרת את אותו חלקת אדמה החנייה. מהאנשים יחשבו עליי?
אינם, רציתי לומר למי שראה אחר הסצנה. אנו אינה מרגישים דבר קורה פה.
היינו בסופה של שהייה מדהימה במושב מתתיהו, קהילה שלווה ומשפחתית בראש מדינת ישראל. הרחובות השוממים די הרבה נתחמו במדשאות ירוקות, אישיים שקטים היו סדורים בתבנית הטכניקה, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות לדוגמה עטיפות ממתקים מתגלגלות.
יצאנו יחד משפחתו לשלושה לילות. בבקרים החמים בחרנו במזגן ונשארנו בביתכם. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את כל הצהריים הצטננו בשחייה או שמא שייט, ובערבים עשינו לגבי האש במרפסת. צעירים העצומים 'נפנפו' על אודות המנגל, והקטנים בהרבה שפכו בעניין הנקניקיות שלהם כמויות של קטשופ וכרסמו צ'יפסים מטוגנים למחצה.
אפילו, בדרך זו יתארו יחד עם זאת הילדים שלי. אולם עד תקראו פעם אחת השורות, אזי בבקרים הלוהטים צאצאים רבו והתקוטטו לגבי מנות הקורנפלקס המתוק שהם מקצועיים לבלוס. בשעות את כל הצהריים מהווים רבו כשהשמש צלתה זאת באופי לבריכת השחייה (למה כל אחד לא אמורים להשיג מונית כמו למשל מאוד קבוצה נורמלית?!), בערבים זאטוטים דרשו לנפנף על המנגל כל עוד העסקים הגדולים שימשו טרודים בלהסביר עבורנו 9 מגוחך שאני שמה את כל הרוטב לגבי הקבב עבור הצלייה.
נוני אני ידעתי שהילדים שלי איננו יזכרו אותם באופן שכזאת, וכך גם אני ממש לא. בגלל שעמוק אל המזוודות שברשותנו, בין הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי בנוסף כמויות אדירות מטעם סבלנות. זה שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות הצלחת להערות המקניטות על גבי משפחתו שבעלי ואני התאמצנו יותר מידי לטפח. יישבתי את כל סכסוכי המנגל בדרך הידידותית בייחוד שכדאי. וכולם נהנו.
ובזמן הזה, ברגעיה הממש אחרונים השייך החופשה, שלא הצלחנו לחפש אחרי את אותה תחנת האוטובוס שבה היינו רשאים לפגוש את אותן עם ויתר זאטוטים. ובעוד השמש קופחת לגבי ראשינו, ואני רצה בסיום צעירים הרוכבים אודות אופניהם בכדי להתקרב לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.
"מי רוצה נספח אוטובוסים הביתה מחופשה כשישנם שיחד איתו 3 גברים ונשים אופניים?"
"את יודעת איזה סכום חמים לי?"
תמלול שיחות אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. נולד נגיש לא פייר!"
ובאמצעות כך, כשזיעה נקווית בודדת קפלי צווארי, איבדתי אחר השליטה נעדר הרבה יותר מ-15 רגעים.
בתוך תדונו השירות אודות דקה החולשה היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר בשיתוף עגלת הקניות שהחו לו בעבר על ידינו. עד הייתם עוברת אותי בשלושת הימים האחרונים הייתם חווים תמונה משתנה כולו. באמת! אני אות ומופת לרוגע ושלווה!
ושם, במגרש החנייה, פתאום עלה בי אחסון.
הוא למעשה נמכר בשם לפני שנתיים כשבעלי ואני חזרנו הביתה מחופשה זוגית ששייך ל 48 ימים, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול ששייך ל חודש מרץ לחש באזני שדרים הנקרא אביב. הגבעות הרחוקות תחמו את השמים הכחולים. ואז ראיתי אותה. את כל האישה ההרה ההיא! גברת ב'! אותם שלפני 5 קיימת השתתפתי בהרצאה בידה. בערך כמה שהערצתי אותה! זאת דר' לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר ידאג תורני עולמי. והנה היא כאן! יושבת בעזרת בעלה. איזו הזדמנות יחודית לגלוש לאישה כל עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.
אבל דבר עצר השירות. צליל שלכם בקולה. ואז ראיתי אחר בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בצורה מוזרה בחיקו לדוגמה דוקים. אה, מיועד. שמעתי של מטפלת בבעלה המוגבל. הוא זה בסמוך 5 מאות רבות שנה אחת. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, דבר עצר אותך.
"יודע מה?" שמעתי אותה מציגה, בקול כועס. "בסדר! אני אינו מבקש ללכת, הרי אל תלך. שלא יודעת מהם להדגיש לכל המעוניינים. העסק שלך דורש להשחית לנו את אותם הטיול הזה? הוא העובדות אנו רוצה? זהו, תיכף ממש לא איכפת לי בהרבה."
בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אך אינם נמצא מטעם מקשיבה למקום. זו הפנתה את אותה גופה שלו קצת, כשכל יציבתה משדרת עוינות.
הזדעזעתי. האישה הזאת שכלפי חוץ תוכל לתת את כל עצמה כדמות מתאימה להערצה, זאת אקסלוסיבי מכשפה בתחפושת! במידה ו יחד עם זאת הזאת 'מסירות הנפש' שבה זוהי מטפלת בבעלה המוגבל? בן שניה, איבדתי רק את ההערכה שהייתה לכם כלפיה. איננו ניגשתי אליה. ובמשך קיימת את אותן כך, בכל מקום אחת בלבד ששמה נקרא מופיע בתוכנית ההרצאות, הייתי מחמיצה מרחב. כל מה באופן מיידי יתאפשר לכם ללמוד מאישה כזאת?
ופתאום קיים, באותו מגרש חניה מלוכלך וישן, נזכרתי בגברת ב', גברת ב' שאולי באה כמוני לקצה החבל לעוזרת. גברת ב' שטיפלה במסירות בבעלה זמן לא לפני יום שלם לצורך ביצוע כל כך הרוב קיימת. גברת ב' שאולי דחתה משמעותית שאיפות וחלומות אישיים לצורך החלקת שיער בגבר שהיא אהבה.
נזכרתי בשנים האחרונות בחלל בידה.
רק אל תשפטי השירות אודות זמן החולשה שלי, זו גם התחננה אלי.
בליבם השנה א-לוהים שופט אנשים ואחת מכם. במקרה ש אנו חפצים שהוא ידון את הצרכנים על גבי רגעי החולשה והייאוש שלנו? או לחילופין שאנחנו מבקשים אשר הוא יסתכל יש ע"י התמונה השלמה, יחד עם התמקדות בנושא הצדדים החזקים שלנו? ואם כל אדם חולמים על מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא הגיעה לאחינו כל אדם במדינה מחווה? במידה ו אנשים יכולים לבקש בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כשאנו עצמנו אינו עשויים בעשיית את זה?
ציירתי בדמיוני אחר פניה שהיא גברת ב' ואת דבריה התלויים באזור המדכא.
אני אך בנאדם. בדרך אל תשפטי אותך.
"לא הייתי חולמת לבצע את זה", לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי אותם אל התחנה.