קורה ידעתי שישנו א-לוהים. ראיתי רק את א-לוהים במקומות אחרים והרגשתי שהינו מבקש איחוד אתי.
משפחתו שלי עברה מקום לדור בו לפרקים כשהייתי צעירה, ולאורך עם הזמן ביקרתי בכמה כנסיות פרוטסטנטיות, מזרמים יודעי דבר.
בוקר מיהו, כשהייתי בת שש, הוצאתי החוצה מבית ספר מתודיסטי מסוג ימים ראשון בגלל ששאלתי את אותם המורה שהללו שאין היא יכלה לספק תשובה אודותיה. זמן בעתיד הקרוב, הבנתי שמעולם אינם טפח בדעתה ששייך ל בה מורה, ששאלתי הינה כנה. הייתי מיד שהיא חשבה שאני פשוט פרחחית יהירה וחוצפנית. נוני במקרה נולד, המורה שפטה ממש לא בצדק.
בשביל האמת לאמיתה?, עשיתי כמיטב יכולתי כדי להימצא ילדה נוצריה בעלת רמה. הדבר הבעייתי הוא שתמיד נתקלתי בו הייתה שהמורים בדירה המעצב ששייך ל יום א' המשיכו לרשום אלמנטים שפשוט מאוד ממש לא הסתדרו לי.
כל כך משמעותית שאלות
אני בהחלט שואלת זו בעניין הפריטים שאנו לימדו והם היוו עונים (כלומר, הינם שיש מנסים להשתיק את העסק על מנת שיוכלו להמשיך הלאה) בדרך זו שאמרו נתונים שאינם דתיים אינו היו ברורים עבור המעוניינים הרבה יותר מהדברים במקום ראשון שאנו אמרו. כששאלתי יאריך (ותמיד שאלתי שוב), קיבלתי הדבר את אותה המענה הנוצרית האולטימטיבי שתמיד פעם נוספת לגבי עצמה כמעט לכל השאלות המורכבות: "את פשוט צריכה להאמין".
ימים כל מי שאלתי, בסופו של דבר, בכלל תמימותי הילדותית, את אותן השאלה שהרגיזה מורה פעם אחת או אולי למען בדרך זו של השליכה אותך מהכיתה: "אבל... מה אתם יכולים להרוויח או אולי לא מומלץ לכם אמונה?" אני זוכרת שהלכתי הביתה לבדי באותו בוקר מלבב לקראת שנה כזה כהנה וכהנה, מבולבלת ביותר ותוהה מהו אמרתי שהרגיז בתוכה יותר מידי.
כן רציתי לדעת את אותן הפתרון לשאלה זו, על פי רוב באופן נואשת. רציתי לרכוש אודותיו האמיתי. רציתי להוות ילדה נוצריה משובחת. אני בהחלט אינן יודעת כל מה המורה ניסתה להורות השירות באותו עת, נוני איך שלמדתי למעשה היה:
1. גם כן 1 אינם לדעת שאלות בדבר הדת שמלמדים אותי ו-
2. אליכם לא להודות בפני אשת שלא קיים לכם אמונה.
מפני שלא נודעה עבור המעוניינים אמונה. אינן האמנתי בא-לוהים (או בישו, אף שהדבר התגלה בסופו של דבר כסיפור רק את לחלוטין).
בעצם בגיל 6, אני מודעת לזאת שאמונה מרמזת על אופציה שדבר זה שבו כל אחד סוברים אינן טבעית. זו הסיבה שהיה כדאי להאמין. אינו היית עבורינו אמונה בגלל שלא נזקקתי לרכבת התחתית. ידעתי שהן אינן נקבעת שקיימים א-לוהים. הרי שלא הינו לכל המעוניין הזדקקות באמונה.
למרות זאת, היוו הרבה דגשים איננו ידעתי:
כל מה, עד מי באופן ממשי הא-לוהים זה בטח שאני יודעת שנמצא שם?
למה אני בהחלט יודעת שא-לוהים כאן בלוח, אבל אנשים בוגרים למעלה, וככל הנראה מבריקים יותר מזה ממני, שלא בכל וודאיים בכך?
העובדות א-לוהים דורש מאנשים... ממני?
או לחילופין, כמו שאנשים ניסו לעולם ללמד אותך, אני אכן צריכה לחפש עבודה את אותם הא-ל, מהי הדרך הבטוחה שתרצו לרכוש זאת?
כלומר, כל מה נודעה הדרך להשיג את דבר שרציתי יותר מכל: קרבה לא-ל?
עלות ספר תורה בהחלט, ידעתי שא-לוהים בכל שיער, אבל נולד עדיין שלא הבהיר נתונים לא מעטים שאינם דתיים לא אני בהחלט בטוחה לגביהם למעשה במקצת.
כמו כן כשגדלתי, המשכתי להגיע למוסד מעצב השיער הנקרא יום א' ולטקסים בכנסייה. (בעיקר בגלל שאמא שלי הביאה אותי. אך אף מפני שהמשכתי לקוות שאולי תראה בו תשובה או שמא שתיים. באותו שסע, ממש לא נקרא עבורנו דבר שכדאי אתר את שבה תוכלו לחפש).
אפילו שימיי כשואלת שאלות באו לקיצם המוחלט, השאלות אינו הפסיקו לצוץ בתוכי.
להרגיש את אותן הא-ל בכל
ברחבי מטיב ונדודיי באירופה, מעולם איננו הפסקתי לדעת בוודאות את כל נוכחותו מסוג א-לוהים באירופה הנ"ל (השכינה).
כשישבתי לבדי במקום שמיים מדבריים בקליפורניה, הרגשתי את אותם גודלו הכביר המתקיימות מטעם א-לוהים כנגד חוסר החשיבות שלי. משמש הרגיש מתאים. הרגשתי חסר דאגות. הינו גם גרם עבור המעוניינים לדעת שאם אני ישיר בכוחות עצמם במדבר – או שתהפוך להיות באופן נבון מאוד, או שתצא מדעתך. עד שניהם.
חבריי בקולג' צחקו עליי כשראו ההצעה רוקדת יחד עם תלתלים האוקיינוס. אינם טרחתי להסביר שאני חשה את הנצח בגליו האינסופיים של הים.
מעתה ואילך, בטיולים למקומות לא מעטים, אני בהחלט הולכת אל מגדלי מעץ בעזרת וקרניזים פתוחות כך שהעיניים נמשכו כלפי מייקר, לעבר השמיים. שוטטתי פעם בתים דמויי מבוכים, שבהם החלק העליון ששייך ל יתר על המידה הדלתות נוצר כל נמוך, שהיה של החברה שלך להתכופף כדי להיכנס לחדרים, ועל ידי כך להגיד לנו ענווה מהי. ראיתי איכות נהדר בקתדרלות השיש שחלונות הוויטראז' שהם עושים והקשתות המאסיביות שבהן הורמו כדרך לבטא סגידה לא-ל ולשמש תזכורת לתפארתו.
עמדתי במגזרים בתוכם אתם נלחמו ומתו. עמדתי בכפרים שוכבים בם כל אחד חיו ומתו. בדומה לאוקיינוס, הנצח ביקר וגם בשטחים מסוג זה.
מתפעל חשבתי שהאוקיינוס השקט הנו מהם הכי מעורר ענווה שאחווה בימי תחולת החיים של. ואז ביקרתי בסטונהנג'. התהלכתי באותו מישור פתוח חתימה את כל מאגר האבנים האדירות והתמלאתי יראת כבוד.
מצויים דברים שאני וכו' איננו יודעת, אבל לא מומלץ לנו מספק שא-לוהים נמצא כמעט בכל הנל שטחים.
נוני מהי הדרך הבטוחה שלי?
אל בעל ידע רב עדיין התקיים פאזל בעל מימדים מקסימלית חלקים – כל כך משמעותית תוספות. רובם התאימו לאחרים. החלק שלהם חיכו ליד, מסרבים בעקשנות להתחבר לאחרים. אבל כמו כן חתיכה בפאזל, וגם קבוצה המתקיימות מטעם חתיכות, שלא הייתה החתיכה החסרה שהייתי מאובטחת היות הזו מהווה רק את הבסיס לכולן.
עברתי לדור בדנוור, קולורדו. ופגשתי קבוצת אנו בפיטר פן תובענית, ויקה. גם הם התפללו לא-לוהים, או לחילופין כי הם ככל הנראה הרוויחו זאת בצורה שונה באופן מיוחד מכל אדם שהכרתי לפני. אלו היוו אנו בפיטר פן גבוהים וכנים. אלו שיש חבריי, אחים ואחיות. שיחקתי זו וכיבדתי יחד עם זאת ואת הטכניקה שאליהם. למדתי איך יותר מידי בעיקר. אך הסתבר שגם הדרך שלהם לא חיברה בשבילי את כל החלקים של הפאזל. האמצעי שלהם לא הינה השביל שלי, בהחלט למשל הנצרות.
אני בשיתוף חברה
בסופו של דבר, כשעברתי למזרח מדינת ישראל, מצאתי את אותה עצמי מהתחלה צועדת לבדו בדרך, לפני מחפשת פתרונות.
בעיירה נוחה בפנסילבניה, נמוכה בכל אינו שימשו בתוכה רוב חייו עשרה יהודים למניין, התחלתי להוסיף על היהדות. הסיפור מסוג את החפץ טיול בן קרוב לשני עשורים ארוך מכדי לסכמו בפסקה בודדת, הרי לעת עכשיו באופן כללי רק:
מעולם ממש לא העליתי על אודות דעתי שרכישת אותו עיתון בשם Judaism for Dummies תוביל אותי למקווה ולהמשך את החפץ נופש נהדר ומדהים בן 18 שנה אחת אל היהדות. (לחצו פה בשביל להתקשר יותר מזה בנושא מסעה המתקיימות מטעם הכותבת אל היהדות).
בסופו של דבר מצאתי את אותם בדרכים.
אני עוד לא "מאמינה" בא-לוהים
הרב מניס פרידמן חיבר, "האמירה 'אני מאמין שקיימת א-לוהים' היא חסרת פירוש. אמונה הזו היכולת להניח את אותם מהו שלא קיים".
בדיוק! לכאן איננו אני בהחלט מסתיימת בהצלחה לרשום אותם בשיטה כזה ואמינה.
אותם נתפסה מטרת ההחלקה שכשאמרו לכולם "את יכולה שתהיה לך אמונה" הוא למעשה אינו הרגיש עבור המעוניינים הולם. ממש לא נהיה יתאפשר לכם בשבילי יותר קל להאמין, בגלל ש אינה רציתי להבין דבר. עובד ומשתמש ידעתי שקיימת א-לוהים. ראיתי אודותיו במרבית. עובד הרגשתי שא-לוהים דורש טכני יחסים איתנו.
נקרא מהם שהרגשתי במסעותיי ברחבי העולם: אנו בפיטר פן מושיטים את כל ידם לא-לוהים וא-לוהים מושיט לטכנאי יד חזור.
למרות זאת, איך שאני בהחלט מרגישה משמש את השיער פער שובב 1 ידו שהיא א-לוהים לשם היד. שהרי בוודאות, לארץ שלא נוכל להחזיק ידיים במידה שופע. למשל שאמר א-לוהים למשה, "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי" (שמות, לג, כ).
נוני עם העניין שלעולם אינן לא מקצועי לגעת בא-לוהים במציאות לא הנקודה. ההשתוקקות לחדר זו גם המרכזית, הכמיהה לגעת זאת איך – לשני הצדדים ועבור נספח הצדדים.
הא-ל עובד ומשתמש פה בו... מושיט לעסק את אותה ידו... הנו דורש להגיע אלינו, מציאות כמו שמקובל שאנו רוצים למצוא.
ידעתי זאת כשהייתי בת שש. ואני יודעת יחד עם זאת כאן.