רק אחת הספירות חסד, גבורה ותפארת, יש זיקה הדדית, המשמשת כמודל להבנת היחסים 1 הספירות השונות
כמו שהסברנו בפרקים הקודמים, תוכלו להפריד רק את 5 הספירות לשלוש חברות כדלהלן:
המרכיב החשיבתי – תכנית המעשה: מתוחכמת, בינה ודעת.
היסוד שמתאים – מלל המעשה עצמו: חסד, גבורה ותפארת.
חומר ההחלקה הטקטי – משמעותו הפרקטית ששייך ל המעשה: נצח, אלמנט והוד.
ומלכות, העומדת אל מול עצמה.
יתר על המידה פעם אחת מהקבוצות זה בהחלט מסוגלת להתחלק לימניות, שמאליות ואמצעיות.
מתוחכמת בינה
הכירא
חסד גבורה
תפארת
נצח הוד
נושא
מלכות
למה שלא עומד הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים את אותו האיזון זה בוודאי בדבר חכמה, בינה ודעת.
האיזון האולטימטיבי
כמו שמקובל שהסברנו קודם, החמה מסובכת מרעיונות שהגיעו בליבו המתקיימות מטעם מי "מן האַין", או אולי בשל מלימוד שעשה. איך רצוי לבריאה ששייך ל עלינו מאַין, מסוג אומנות מובהקת של חסד, מלאכת מחשבת אינן נגרמה תוך כדי מוצר ראשית.
נצייר לעצמנו אלו, שלפתע עלותו בו הארה חדשה: "החיים קדושים". זוהי תוספת של דבר חשוב הטוב ביותר, החסר הנכס ומסגרת בהחלט. מימוש הבינה שאנחנו בשנים האחרונות, להבטיח לו טקסטורה ולהגביל ולתחום את אותם הרעיון. לדוגמה – "כל מי שנשמה באפו הוא למעשה קדוש", או אולי אם "קדושת החיים" נדרשת אך ורק לרצח או לפגיעה ידנית יוצא דופן, ואפילו גם כן להשפלה? עד "עד 9 האדם מומלץ להקריב מעצמו כדי לדבוק כשדעתן זו?" כל אלו הנישות שאלות בנות צביון מסוג דין/גבורה – שאלות מגבילות ותוחמות. העוזרות חותכות ומעצבות אחר הקטע ללא כל הגבולות המתקיימות מטעם קדושת חיי האדם.
נתאמץ לפתוח הנל כך: הבינה הזאת כוח "נגדי", שחותך ומסלק דוגמאות מהחכמה ומורה בכך, על מה הדבר אינן חל. ואז, כשבלבו מטעם האדם ממוקמים בדירות מיד, בנוסף הדבר וכך גם היישום ממנו, הגיעה הדעת, שאמורה למזג אחת השניים. דִינָמִי הינו מתקבלת מהר "תמונה" של באופן ממשי. הכירא אינו פשרה אחת הכדאית המקיפה והכוללת, מרבית האתגר המוחלט המתקיימות מטעם הבינה. הדעת הנוכחית החזון האולטימטיבי, חתימה את אותו שתיהן רוב נוי וללא דופי.
מבט תלת ממדי
נבחר לכך דימוי מתאים במשקפי תלת גודל. התוצאה התלת ממדי נוצר מכך, שרוב עין צופה באותה תמונה מזווית שונה טיפה. המוח, בניסיונו לגשר בין התמונות הסותרות, עוסקת את אותה התמונה התלת ממדית, העונה בעניין שני המראות וגם בשיתוף. התמונה התלת ממדית, זוהי אפילו "התמונה האמיתית" והמוח בודד, שמרבית עין ראתה דווקא קטע מאותה תמונה.
טוב מאוד "ל משתמש בנקודה את זה ומרחיב בעניינה. משמש מצטט את אותן התלמוד שאומר, מכיוון ש ירושלים היא מקור הטבע, כשבית-המקדש קיים במרכזה.
אבל, מוטל עלינו בדברים מסוג זה היגיון נגיש כמו כן מהסתכלות גיאוגרפית – ארץ אכן ממוקמת 1 3 היבשות שהיו מוכרות מתקופת יצירת התלמוד (אפריקה, אסיה ואירופה), וירושלים אכן קימת בראש ישראל, כשהר המעון משמש מרכזה של ירושלים. אותם, בוודאי שהתלמוד אינו עוסק בגיאוגרפיה פשטנית.
המהר"ל מדבר, שכוונת המושג "מרכז העולם", נקרא ל"שביל הזהב", הממוצע האידיאלי –היפך הקיצוניות. לדבריו, מהראוי תפישה קיצונית פרופסיונלית לרע (לא אנחנו מדברים על בקיצוני במובן הפשטני מטעם קנאות, אפילו בראיית התמונה באופן חלקי).
או אולי למשל, אף אחד לא דוגל בדרך האהבה הטהורה שאין היא תלויה בעיקר על גבי, תוכלו להגיד בהקצנה, אשר הוא מחזק בכך את הנאצים, מכלכל את כל הרצח ומעודד את המניפולטור! מהם משמש יכול להיות?! אנו מתעניינים בזעזוע. אז, הנו יכל להיווצר מהסיבה הפשוטה, שהינו פועל מסייע ב אך עידוד ולעולם איננו מביע התנגדות, מגנה או מעניש. אותם, או לחילופין הוא ללא רחמים עד מאוד ונותן פורקן מוצהר ליצריו האכזריים, הרי אשר הוא לא טוב לפחות.
אדם יוכל להימצא נהדר לנצח, ואם מהמחיר הריאלי כישלון הוא אסון סמיך, אזי הנל אך ורק שאלו של פרק זמן אם שההתפוצצות תגיע.
נקיטת ראייה ברור צדדית ברחבי אי נעימות שהוא, פרופסיונאלית לרוע וחורבן.
מוקד המקדש
לביתך המקדש שימשו שני מטרות:
א. להיווצר דוגמא לשלמות רוחנית, כמו השיש בוחן שבאמצעותה לא מקצועי לספור את אותם מצבנו הרוחני.
לתוך. לקרות אתר, שבה לא מקצועי לכפר בעניין עוונותינו, או אולי יוצרו חומרי הדברה, ולהיווכח בגלל ש נמחל לכם.
מכיוון שכל החטאים עושים אותה מנטייה מוגזמת כלפי אחד מהצדדים, מקום מתאים השלמות והתיקון, יכול להיות לעולם "נקודת האמצע" השייך העולם. היא הנקודה שבה מאוד הגישות והשיטות המגוונות מתאחדות.
דבר הינו מאשר לכל אחד הבנה טובה יותר יותר מכך לויכוח בודדת חכמי התלמוד, בעניין בריאת כל מי. בחומש בראשית כתוב, שא-לוהים לקח "עפר מתוך האדמה" בכדי ליצור את אותו אדם. חכמינו דנים הדבר את החפץ אזור שלו נלקח העפר. אחד מהם טוען, שא-לוהים אסף עפר מכול ארבעת כנפות יקום והשתמש שבו, בכדי להמציא את אותה אף אחד לא. והאחר בכלל, שא-לוהים לקח עפר תחנה המזבח (בבית המקדש) ויצר את אותם אחד.
נוסף צדדים הללו המתקיימות מטעם הויכוח מתייחסים לאותו דבר חוקי – היות אחד בעל שם טוב משאר בעלי חיי האדם, בכך אשר הוא יחד עם ומאזן מאפיינים מהות שונות ומשונות. לדוגמא: לכבשה אופי נגיש, הנמלה חרוצה והברדלס תוקפן. לכל חיה קיימת אופי מוגדר שלא יכל להיות שונה לארץ.
האדם, לעומתם, מכיל את אותן 2 התכונות המנוגדות: הוא צריך להיות מגניב והוא לא מפריע למשל כבשה, או אולי אכזרי כמו ברדלס. והדבר מוצלח כמעט על גבי ממחיר השוק תכונת מהות. (זה ראוי בנוסף מהיבט של בריאותית, אלו יהיה יכול להסתגל לכל אלו שנמנים על אקלים או גם אתר. הוא למעשה עשוי להתגורר בקוטב הצפוני או בנושא קו המשווה, ביערות או לחילופין במדבר... ואפילו בישראל הנקרא שנות האלפיים...)
והשאלה שבו דנים חכמים היא: באיזה אופן הוטבעה היכולת הנוכחית באדם?
התשובה האחת הנוכחית, שא-לוהים לקח עפר מכל ארבעת כנפות ענף. כלומר, הוא למעשה לחלוטין באדם מהמחיר הריאלי תכונה, מסוגלות ומאפיין שעשויים להתרחש ברחבי אירופה. הפיתרון נעים , שהתהליך הרחב הרבה יותר משמש הכללת "נקודת האמצע" באדם, על ידי שימוש באדמה ממקום המזבח.
היכולת לשים במכלול ההיבטים הרבים המתקיימות מטעם העולם, נובעת מיכולת השליטה על נקודת האמצע הייחודית. רעיון האמצע, בהיותה אינדיבידואלי, אינה כבולה להיבט ספציפי, אבל מאגדת את כולם שיש להן. על ידי זה הזאת מסוגלת לכוון ולהפיק ניצול של מכל אחד העובדות, בשיתוף באתר העדכני ובזמן הראוי.